בוקר טוב. אני לא אבזבז את הזמן, את השתי דקות שנתת.

לא, אני אומרת, גם אני אכבד, אני אדבר רק על החטופים שעדיין שם. על החובה של הממשלה, של המדינה לעשות הכול כדי להחזיר את שני החטופים החללים האחרונים שנשארו שם. לתת ודאות בתוך האבל המשובש של המשפחות. אני לא הצגתי את עצמי, אני אימא שלי יגב, הבן שלי היה חטוף חי שנרצח בעזה, והמחויבות שלנו כמשפחות לעשות הכול כדי שכל החטופים ישובו, וזאת אחריותכם. אנחנו נעשה הכול כדי לעזור להחזרתם, אבל אתם אחראים להחזרתם. אני אגיד עוד מילה בתוך הדיון הזה. בימים אלה אני והמשפחה שלי עושים את המהלך לחזרה לנירים, לקיבוץ שלנו, לבית שלנו, לבית שהיה לנו. ובתוך החזרה הזאת, חשוב לי להגיד, דווקא בוועדה הזאת, אנחנו מרגישים יותר ויותר את הצורך שלנו בלהבין מה קרה ב-7 באוקטובר. בתוך השנתיים ומשהו האלה לא התעסקנו מה קרה לנו באותו יום בממד. לא שאלנו שאלות כי היינו עסוקים בלהחזיר את החטופים. והיום, כשאנחנו בתוך התהליך הזה ומקווים ששני החטופים החללים האחרונים ישובו במהרה, ושוב אני חוזרת, עליכם לעשות הכול כדי שיחזרו, אנחנו מרגישים את הצורך בחקירה של ועדת חקירה ממלכתית ולא בשום סיפור אחר כדי לתת לנו תשובות מה קרה לנו באותו יום ומה קרה מאז עד היום. אני מוסיפה את זה ואני מקווה שלא עברתי את השתי דקות.